החלטה בתיק בש"פ 7543/11

1.             לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח 55952-01-11 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

           להלן יובאו בקצרה העובדות הצריכות לעניין.

2.             בתאריך 31.1.2011 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, המייחס לו עבירות של רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט.

           על-פי המתואר באישום הראשון, נהג המשיב להמר במשחקי קלפים במועדון שהפעילו וניהלו יוסי תורג'מן (להלן: תורג'מן, או המנוח) ויוסי חדד בדירה בנתניה (להלן: הדירה). עקב הפסדים במשחקים, צבר המשיב חוב למנוח בסכום של כמה אלפי שקלים. בתאריך 10.11.2010, או במועד סמוך, הוכה המשיב בפניו על-ידי המנוח, בנוכחות אחרים, על רקע החוב הנ"ל. בעקבות אירוע זה, כך נטען, גמלה בליבו של המשיב החלטה להביא למותו של המנוח. בתאריך 12.11.2010, לאחר שווידא כי המנוח נמצא בדירה, יצא המשיב מדירתה של חברתו, המתגוררת בשכירות בביתו של שלומי בן סימון (להלן: שלומי), לכיוון הדירה בה התנהלו ההימורים, כשהוא רכוב על אופנוע ומצויד באקדח. בסמוך לשעה 01:20 נכנס המשיב לדירה דרך המרפסת, כשהוא רעול פנים וחובש קסדה, ניגש לתורג'מן, אשר עמד באותה עת ליד אדם בשם מרק חננייב (להלן: חננייב), והחל לירות לעברו של תורג'מן. חננייב נאחז בתורג'מן, וכתוצאה מכך פגעו שתי היריות הראשונות דווקא בו. כתוצאה מהירי נהדף חננייב הצידה, והמשיב המשיך לירות לעבר תורג'מן עוד מספר יריות, חלקן לאחר שתורג'מן נפל ארצה. כתוצאה מהירי נגרמו לתורג'מן פציעות רבות, שהובילו למותו במקום, ואילו לחננייב נגרמה חבלה חמורה.

           על-פי הנטען באישום השני, בסמוך לאחר האירועים הנ"ל פגש המשיב בשלומי, התוודה בפניו על מעורבותו באירוע הרצח, וביקש כי יסייע לו בהימלטות מן הדין. שלומי דאג להסרת הכונן שעליו נשמרות הקלטות ממצלמות האבטחה, ואיפסן את הכונן בדירה של חברו. בדירת החבר החליף המשיב את בגדיו ונעליו ושטף את גופו באלכוהול, במטרה להעלים את שרידי הירי מגופו.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה ציינה המבקשת כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים, וטענה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, לרבות: עדותו של שלומי, המשמש כעד מדינה, לפיה המשיב התוודה בפניו אודות ביצוע הרצח; עדויות של עדי ראייה לאירוע הרצח; פלטי השיחות שביצע המשיב במטרה לוודא שהמנוח נמצא בדירה, וצילומי מצלמות האבטחה מבית שכנו של שלומי, המתעדות את יציאתו של המשיב מביתו של שלומי, כשהוא רכוב על אופנוע. בנוסף טענה המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר, ינסה המשיב לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין. לבסוף ביקשה להסב את תשומת ליבו של בית המשפט לעברו הפלילי של המשיב, שהורשע בעבר, בין השאר, בעבירות של פריצה, תקיפת עובד ציבור ואיומים. 

4.             דיון ראשון בבקשה למעצר עד תום ההליכים התקיים בבית המשפט המחוזי הנכבד רק בתאריך 24.10.2011, כתשעה חודשים לאחר שהוגשה הבקשה, ועד כה לא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה זו. מן החומר שהונח בפניי עולה שהעיכוב נבע, בין היתר, מבקשות דחייה שהגישה ההגנה (חלקן בהסכמת המבקשת) לצורך קבלה ולימוד של חומרי החקירה הרבים, שהגיעו אליה למקוטעין.

           גם בהליך העיקרי המתנהל בבית המשפט המחוזי חלו עיכובים, בין היתר על רקע הליכים שנקט בהם המשיב בעקבות תעודת חיסיון שהוציאה המבקשת באיחור ניכר.

           מצב הדברים הוא איפוא כזה שבמועד הגשת הבקשה הנוכחית - משפטו של המשיב טרם החל, ועדיין לא התקבלה אף הכרעה בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

5.             בבקשה שבפני חוזרת המבקשת על הנימוקים שהעלתה במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים. באשר להימשכות ההליכים בעניינו של המשיב, מציינת המבקשת כי היא ערה לעיכוב שחל בהוצאת תעודת החיסיון, אך טוענת כי בקשות הדחייה שהגישה ההגנה לצורך לימוד חומר הראיות הרב הן הגורם העיקרי שבעטיו טרם החלה שמיעת הראיות. 

6.             בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 25.10.2011 הביע בא כוח המשיב את התנגדותו להארכת מעצרו של מרשו, ועתר לשחרורו לחלופת מעצר. לשיטתו, העיכובים הרבים בהליכים הנוגעים למשיב, ובפרט העובדה כי תעודת חיסיון הוצאה רק כעבור שמונה חודשים ממועד הגשת כתב האישום, כאשר המשיב נתון בכל אותה העת במעצר - מטים את מאזן השיקולים לטובת השמירה על חירותו, ושחרורו לחלופת מעצר.      

7.             במהלך הדיון נמסר לי כי דיון המשך בבקשה למעצר עד תום ההליכים עתיד להתקיים בבית המשפט המחוזי בתוך מספר ימים, ועל כן דחיתי את מתן ההחלטה בבקשה עד לקבלת עדכון בדבר התפתחות ההליכים.

8.             מהודעות העדכון שהגישו הצדדים עולה כי בתאריך 21.11.2011 צפויה להינתן החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בעניין קיומן של ראיות לכאורה, במסגרת הבקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. לגבי התקדמות יתר ההליכים במכלול, נמסר בהודעות כי הדיון בבקשה שהגיש בא כוח המשיב לקבלת חומר חקירה חסר נקבע לתאריך 9.11.2011, וכי באותו תאריך צפויה ההגנה להשיב לכתב-האישום. מהודעת עדכון נוספת שהגישה המבקשת עולה כי נקבעו בינתיים חמישה מועדים לשמיעת הראיות, כולם בתחילת החודש הבא וכן כי דיון בבקשת המשיב להסרת חיסיון נקבע לתאריך 28.11.2011. 

           בעקבות תיאור השתלשלות הדברים כנ"ל - ניתן לעבור עתה להכרעה.

9.             לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה ושמעתי את טענות הצדדים - החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מעצרו של המשיב באופן חלקי, הכל כפי שיוסבר להלן.

10.          מצב בו תשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום טרם התקבלה החלטה בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, כאשר המשיב עצור כל העת עד להחלטה אחרת - איננו תקין, אם לנקוט לשון המעטה. ואולם, בהחלטה על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים - על בית המשפט לתת דעתו אל מול השיקול של חירות הנאשם וחזקת החפות, בין היתר גם לעבירות בהן מואשם הנאשם, למסוכנות הנשקפת ממנו באם ישוחרר, ולחשש משיבוש הליכי משפט (ראו לדוגמה: בש"פ 6357/96 מדינת ישראל נ' שוקר, פ"ד נ(4) 269 (1996)). נתתי דעתי להחלטות שאליהן הפנה בא-כוח המשיב, שבהן שוחררו נאשמים בעבירות רצח לחלופת מעצר בתנאים מגבילים - כתוצאה מהימשכות חריגה של ההליכים בעניינם (בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' ישייב (לא פורסם, 14.12.2002); בש"פ מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003)) וכן לטענותיו שהאישום ברצח "הולבש" על המשיב בידי יריבים כדי לכסות על מבצעים אחרים. שאלות אלה הן עניין להכרעה בבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, שתינתן בקרוב (בכפוף לזכויות הצדדים להשיג על ההחלטה שתתקבל), וכמובן להליך העיקרי. עם זאת, ומבלי לגרוע מהביקורת על המצב שנוצר כאן במכלול, נראה לי שנוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב ועברו הפלילי המכביד, ובשים לב להתפתחויות שחלו לאחרונה בניהול ההליכים - יש מקום להיעתר באופן חלקי לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב עד לאחר שתתקבל החלטה בבקשה לעוצרו עד לתום ההליכים, הכל כמבואר בפיסקה 11 שבסמוך (השוו: בש"פ 843/05 מדינת ישראל נ' בדראן (לא פורסם, 8.2.2005); בש"פ 5590/06 מדינת ישראל נ' פריניאן (לא פורסם, 13.8.2006); בש"פ 2892/08 מדינת ישראל נ' בהתימי (לא פורסם, 1.4.2008); בש"פ 3567/11 מדינת ישראל נ' אורמן (לא פורסם, 22.5.2011)).

11.          אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

א.               מעצרו של המשיב יוארך עד לתום ארבעה עשר יום מהמועד שבו תינתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ובלבד שבמועד זה טרם  יחלפו תשעים ימים שיימנו מתאריך 31.10.2011.

ב.                לאחר מתן החלטה כאמור, היה ויאושר מעצר עד תום ההליכים, זכויות וטענות הצדדים שמורות להם, לרבות האפשרות של המדינה לבקש את הארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים, וזכויותיו של המשיב לערור על ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים.